עשת הנדסה בע"מ ואח' נ' נצרים ניהול וישום בע"מ

פסק דין

העובדות והמחלוקת הדורשת הכרעה, בתמצית

1.התובעת הינה חברה העוסקת בעבודת הנדסה ומנוהלת על ידי התובע מס' 2 (להלן : "דורון"); הנתבעת הינה חברה העוסקת בין היתר בבדיקת חשבונות בבנקים, חיובי ריבית וביצוע עבודות כלכליות עבור גורמים שונים. הנתבעת מנוהלת על ידי מר ישראל פינקל (להלן: "פינקל"). עד שנת 2001 נוהלו חשבונות התובעים בבנק לאומי; בשנה זו העבירו התובעים את פעילותם לבנק דיסקונט. לאחר המעבר התעורר חשדם של התובעים כי בנק לאומי גבה מהם כספים ביתר, עת נוהלו אצלו החשבונות. אי לכך פנו התובעים לנתבעת על מנת לבצע בדיקה בנוגע לחשבונות אשר נוהלו בבנק לאומי.

2.ביום 20/8/02 התקיימה פגישה בין דורון מטעם התובעת לבין פינקל מטעם הנתבעת. במסגרת פגישה זו הציגו התובעים מסמכים שונים, ולטענת דורון פינקל אמר לו באותה פגישה כי לדעתו חיובי היתר עומדים על כמיליון ₪ (סעיף 8ג' לתצהיר דורון; עדותו בעמ' 20 שו' 25-28). פינקל לא זכר כי נקב בסכום של מיליון ₪ (עדותו בעמ' 25 שו' 20) אך אינו מכחיש כי חיווה את דעתו שיש בסיס לתביעה ולהשבת סכומים בהיקפים לא מבוטלים (עמ' 26 שו' 1-6). בתום הפגישה הנ"ל נחתם הסכם בין התובעת לנתבעת, שגם חתימתו של דורון מתנוסס על הסכם זה (להלן: "ההסכם").

3.עיקרי ההסכם הינם כדלקמן: הנתבעת תבצע בדיקה של חשבונות התובעים בבנק לאומי; התובעת תשלם לנתבעת שיעור של 15% מתוך החזרי הכספים שיתקבלו מהבנק כתוצאה מהבדיקה; תשולם מקדמה בסך 10,000$ בצירוף מע"מ כדין (להלן: "המקדמה"); התובעת תדאג לפיקוח ואישור של רואה חשבון לעבודת הנתבעת, בטרם נקיטת הליכים משפטיים, ובמידה ורואה החשבון יהיה מטעמה של הנתבעת עלות שכרו לא תעלה על 1,500$; ובסעיף 11 להסכם נקבע כדלקמן: "במידה ולא ימצאו על ידכם ממצאים המאושרים על ידי רואה חשבון, אתם תחזירו לנו את הסכומים שקיבלתם על פי סעיף 7 לעיל". בכתב יד הוסף בהמשך סעיף זה: "והיה ונמצה הליכים משפטיים כנגד הבנק הנתבע ותביעתנו תדחה אתם תחזירו את המקדמה". אין מחלוקת כי מקדמה זו שולמה במלואה.

4.אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת בדקה את חשבונות התובעים; אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת שכרה את שירותיו של רואה חשבון אבי סלומון (להלן: "רו"ח סלומון"), אשר נתן את חוות דעתו לפיה הסכומים שנגבו ביתר על ידי בנק לאומי מסתכמים בסך של 387,157 ₪ עד 468,085 ₪ (להלן: "חוות הדעת הראשונה"); אין מחלוקת כי בעקבות המלצות הנתבעת שכרה התובעת את שירותי עורך דין אבלס על מנת שזה האחרון ייצגה בתיק זה (להלן: "עו"ד אבלס") ושילמה לו סך של 14,798 ₪ (להלן: "שכ"ט עו"ד"); אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעת היא שהמליצה על עו"ד אבלס (פינקל בעמ' 27 שו' 14-16); אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 22/3/04 הגישו התובעים את תביעתם כנגד בנק לאומי (ת.א 29186/04 בבית המשפט השלום בתל אביב, להלן: "התביעה"), שתביעה זו מבוססת בין השאר על חוות הדעת הראשונה של רו"ח סלומון, בה נכללו שלוש עילות עיקריות כנגד הבנק: התניית שירות בשירות; גביית ריבית ביתר וכן נזק עקיף בגין הנחת מזומן. התביעה כנגד הבנק הועמדה על סך של 532,386 ₪.

5.אין מחלוקת כי בחודש פברואר 2005 הגישו התובעים את תצהירי העדות הראשית מטעמם בתיק; אין מחלוקת כי בחודש מרץ 2005 חתם רו"ח סלומון על חוות דעת מתוקנת, אשר אחדה בין ראשי הנזק השונים לראש נזק אחד והפחיתה את הסכום הנתבע לסך של 281,000 ₪ (להלן : "חוות הדעת המתוקנת"); אין מחלוקת כי ביום 1/11/05 התקיים דיון הוכחות בתביעה במהלכו נחקרו דורון ועדים נוספים מטעמו וכן עדי הבנק; אין מחלוקת שרו"ח סלומון , אשר אמור היה להעיד ביום 7/11/05, לא נחקר; אין מחלוקת שערב הדיון השני הגישו התובעים, בהסכמת הבנק, הודעה על הסכם פשרה בתביעה וביום 7/11/05 ניתן פסק דין בהסכמה הדוחה את התביעה ללא צו להוצאות (להלן: "פסק הדין").

6.בעקבות פסק הדין אשר דחה את התביעה דרשו התובעים מהנתבעת את השבת המקדמה ששולמה (ראו מכתבים אשר צורפו כנספחים ה' עד ט' לתצהיר דורון). עוד הזכירו התובעים במכתבים אלו את ההוצאות הנוספות אשר נגרמו להם בעקבות ניהול התביעה (שכ"ט רו"ח סלומון; שכ"ט עו"ד אבלס; אגרות בית משפט). משלא נענתה הנתבעת לדרישות ולא השיבה לתובעים את המקדמה ששולמה, הוגשה התביעה שבפניי בה נדרשת הנתבעת להשיב את המקדמה וכן את תשלומי שכה"ט לרו"ח סלומון ועו"ד אבלס, אגרות בימ"ש והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט. סך הכל הועמדה התביעה על סך של 127,357 ₪.

טענות התובעים

7.התובעים מבססים את תביעתם הן על דיני החוזים והן על דיני הנזיקין. מבחינה חוזית מפנים התובעים את בית המשפט לסעיף 11 להסכם, הקובע שיש להשיב את המקדמה מקום שהתביעה נדחית. התובעים טוענים כי אין זה מעלה או מוריד אם התביעה נדחתה בהסכמה; לטענתם, התובעת נתנה את הסכמתה לדחיית התביעה לאחר שעו"ד אבלס הודיע להם כי התביעה חסרת סיכוי: " אני לא זוכר את מילותיו המדויקות. הוא בא ואמר לי שהשופטת קראה לו לשיחה ואח"כ הוא יצא ודיבר איתי. הוא אמר "השופטת הביעה את דעתה שבתיק הזה אין קייס". היא החליטה מה היא עומדת לפסוק. אם אמשיך לנהל את המשפט, להערכתו, אין סיכוי שאזכה בו ואני עלול לשלם... " (עמ' 21 שו' 1-12). לפיכך טוענים התובעים כי יש לראות בכך משום מיצוי ההליכים ויש להורות על השבת המקדמה מכוח ההסכם.

8.בנוסף, טוענים התובעים שהנתבעת התרשלה בכל הנוגע לניהול התביעה ולפיכך יש להורות על חיובה מכוח דיני הנזיקין: התובעים טוענים שהתביעה נוהלה על ידי "כל אנשי הנתבעת" (פינקל; רו"ח סלומון; עו"ד אבלס); התובעים טוענים כי הנתבעת הינה בעלת הניסיון בתחום (פינקל בעל ניסיון של 30 שנה בתחום, ראו עדותו בעמ' 24 שו' 17);התובעים טוענים שההחלטה להגיש את התביעה התקבלה אך בשל הייעוץ שניתן על ידי הנתבעת, כבעלת הניסיון המקצועי; התובעים טוענים שהנתבעת הודתה שכל הניירת נמסרה לעיונה (פינקל בעמ' 26 שו' 27) ולכן היה עליה לבחון את החומר בשקדנות ראויה וככל הנראה היא לא עשתה כן, לנוכח העובדה שהתברר כי "אין קייס". התובעים טוענים שהנתבעת היא שגררה את התובעים לבית משפט וגרמה להם לנהל הליכים מיותרים ולכן יש לחייבה בנזק שנגרם לתובעים בשל כך. בסיכומיהם טוענים התובעים כי היה על הנתבעת להביא לעדות את רו"ח סלומון ועו"ד אבלס ומשלא נעשה כן (נשמעו רק דורון מטעם התובעים ופינקל מטעם הנתבעת), יש לזקוף מחדל זה לחובתה של הנתבעת.

טענות הנתבעת

9.הנתבעת טוענת כי לדורון אין כלל עילת תביעה אישית כנגד הנתבעת, היות וההסכם נחתם בין התובעת לבין הנתבעת בלבד. הנתבעת מפנה לדבריו של דורון בעת הדיון: "באופן רשמי עשת היא צד להסכם", פרו' עמ' 11 שו' 13 וטוענת כי בכך הודה דורון למעשה שדין התביעה האישית שהוגשה בשמו – להדחות.

10.לגופם של דברים טוענת הנתבעת שיש לדחות את התביעה הן בעילות החוזיות והן בעילות הנזיקיות. בכל הנוגע לעילות החוזיות טוענת הנתבעת כי כדי לבצע "השבה" היה מקום לבטל את ההסכם. הודעת ביטול לא נשלחה בשום שלב, ההיפך הוא הנכון, הצדדים פעלו על פי ההסכם ולכן אין לבצע השבה מכוח הדין הכללי. באשר להשבה הנטענת מכוח סעיף 11 להסכם טוענת הנתבעת כי זה כולל שתי חלופות שאף לא אחת מהן התקיימה – רו"ח סלומון הגיש חוות דעת תומכת המפרטת סכומים להחזר, ולכן לא מתקיימת החלופה הראשונה. באשר לחלופה השנייה טוענת הנתבעת כי ההליכים לא מוצו ולכן לא ניתן להורות על השבה. הנתבעת טוענת שלא יעלה על הדעת שעקב החלטה עצמאית של התובעת לסגת מהתביעה, החלטה שהתקבלה מבלי שהתובעת התייעצה עם הנתבעת (דורון בעמ' 16 שו' 32; פינקל בעמ' 32 שו' 5-6), היא תחויב בהשבת המקדמה, מקום שביצעה את חלקה בהסכם ואף למעלה מכך. הנתבעת טענה כי היא עדיין מחזיקה בדיעה שלתובעת מגיעים החזרים מהבנק (עמ' 32 שו' 5-6).

11.באשר לעילה הנזיקית, הכחישה הנתבעת את הטענות המיוחסות לה, הן הטענות העובדתיות והן הטענות המשפטיות. הנתבעת אמנם הודתה כי הפנתה את התובעת לרו"ח סלומון (עמ' 26 שו' 32) אך טענה כי מדובר בבעל מקצוע עצמאי ובלתי תלוי ודעתו עומדת בפני עצמה: "אנחנו מבוקרים על ידי רואה חשבון חיצוני. ברגע שרואה חשבון חיצוני קובע סכום-זה ראה וקדש" ( עמ' 32 שו' 16). לגבי עו"ד אבלס הודתה הנתבעת כי הפנתה את התובעת אליו,אולם טענה כי המליצה על מספר עורכי דין והבחירה הייתה נתונה בידי התובעת (עמ' 27 שו' 14-16). הנתבעת דוחה את טענות התובעת לפיהן כביכול רו"ח סלומון ועו"ד אבלס הם "אנשיה", וטענה כי מדובר בבעלי מקצוע עצמאיים לחלוטין, עם שיקול דעת עצמאי שאינו נקבע על ידי הנתבעת.

12.הנתבעת טוענת כי משעה שהוגשה התביעה זו נוהלה על ידי עו"ד אבלס, בתיאום עם התובעת. הנתבעת אינה מכחישה שהשתתפה בפגישה בה נדרש לתקן את חוות הדעת של רו"ח סלומון, אולם טענה כי גם אז סברה שמדובר בטעות: "יש להבדיל בין שני פרקי זמן: היתה ישיבה אחת שאני זוכר אותה שבה התבקשנו לתקן את חוו"ד ואני טענתי שזאת תהיה שגיאה קריטית" (עמ' 28 שו' 21-22). הנתבעת מוסיפה וטוענת כי תיקון חוות הדעת התבקש בשל בעיה של אמינות שהתעוררה בתצהירו של דורון (פינקל בעמ' 28 שו' 31-33). הנתבעת שבה ומזכירה כי לא הייתה שותפה להחלטה לוותר על עדותו של רו"ח סלומון, כמו גם לא הייתה שותפה להחלטה ל"רדת" מהתביעה, כי היא עומדת על דעתה שהתביעה מוצקה ולכן לא ניתן לייחס את תוצאות התביעה למחדל כלשהו מטעמה.

13.הנתבעת דווקא מפנה את האשם בכישלון התביעה לגורמים אחרים, ובמיוחד לדורון עצמו: הנתבעת טוענת ששינוי חוות הדעת נבע בשל הצורך להתאים את הגרסה העובדתית כפי שהתבררה מכתבי ההגנה, ועת התברר שדורון לא הציג בפני הנתבעת את התמונה המלאה. הנתבעת טוענת שתיקון חוות הדעת ואיחוד הנזקים גרמה נזק לניהול התביעה. עוד טוענת הנתבעת שבמהלך העדות התקשה דורון לבסס את הטענות הכלכליות עליהן נסמכת תביעתו – ראו סעיף 10 לכתב התביעה כנגד הבנק ולסעיף 6 לתצהיר דורון בתביעה (נספח 4 לכתב ההגנה), לעומת עדותו בעמ' 11 לפרוטוקול התביעה, נספח 6 לכתב ההגנה. הנתבעת טוענת שבחקירת עדי הבנק קרסה במפורש טענת התניית שירות בשירות, ראו עדות מנהלת הסניף בעמ' 40-41 לפרוטוקול התביעה (נספח 6 לכתב ההגנה). הנתבעת טוענת כי המצג שהוצג על ידי דורון עובר לכריתת ההסכם התברר כלא מבוסס ולכן לא ניתן להעלות טענות בנוגע לייעוץ שניתן על ידי הנתבעת, ייעוץ שניתן על סמך מצגי דורון.

14.מוסיפה הנתבעת וטוענת כי ככל שניתן ייעוץ רשלני (והנתבעת מכחישה טענה זו), אזי לנוכח התנהלות דורון בעדותו, התנהלותו של עו"ד אבלס בזמן ניהול המשפט ואי זימונו של רו"ח סלומון לעדות, נותק הקשר הסיבתי בין המחדל לבין התוצאה. בנוסף ולחלופין, יש לראות בהתנהגות התובעים כאשם תורם המבטל כליל את רשלנות הנתבעת, אם וככל שהייתה. לחלופי חילופין מבקשת הנתבעת לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובעים את ההוצאות הנוספות שהיו לנתבעת בעת עריכת חוות הדעת, ראו פירוט בסעיף 28 לכתב ההגנה .

ההכרעה

15. לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפניי ושמעתי את עדויות דורון ופינקל, קובעת אני כי דין התביעה להדחות, הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי. באשר למישור החוזי – ההסכם כלל לא בוטל ולכן אין לחייב בהשבה מכוח דיני החוזים הכלליים. באשר לפרשנות סעיף 11 להסכם – צודקת הנתבעת כי החלופה הראשונה לא התקיימה, שכן רו"ח סלומון נתן חוות דעת התומכת בתביעה. לגבי החלופה השנייה – נאמר במפורש בהסכם שהמקדמה תוחזר: "והיה ונמצה הליכים משפטיים כנגד הבנק הנתבע ותביעתנו תדחה..." . סבורני כי פרשנות מילולית של המונח "מיצוי הליכים משפטיים" משמעו, למצער, מתן פסק דין בהליך בו הוגשה התביעה, ויהיו שיטענו כי מדובר בפסק דין בערעור.